הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' טהן ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה נזקי רכוש לרכב התובעת בגין תאונה מיום 01.03.14.

2.בתאונה היו מעורבים מכונית פרטית (רכב התובעת) ואוטובוס (רכב הנתבעים). בבית המשפט העידו נהג רכב התובעת ובנו אשר נסעו ברכב התובעת ונתבע 1, נהג האוטובוס.

3.אין מחלוקת בין הצדדים כי שני כלי הרכב נסעו ברחוב בן גוריון ברמת גן, האוטובוס בנתיב הימני ורכב התובעת בנתיב השמאלי. נהג התובעת ביקש לפנות מרחוב בן גוריון ימינה לרחוב הפודים. לצורך זה, סטה מנתיבו לנתיב הימני, הוא נתיב נסיעתו של האוטובוס. נהג התובעת לא הצליח להשלים את הפניה ושני כלי הרכב בלמו. נהג התובעת העמיד את רכבו לפני האוטובוס, יצא מרכבו והלך אל נהג האוטובוס שהיה באוטובוס. במהלך דין ודברים בין שני הנהגים, סיגריה שהחזיק נהג התובעת פגעה בנתבע 1. סמוך לאחר מכן האוטובוס החל בנסיעה והתנגש בחלקו האחורי של רכב התובעת. הנזקים הנתבעים בתביעה הם נזקי רכב התובעת עקב התנגשות זו.

4.כמפורט להלן, לצדדים גרסאות שונות ביחס לאשר ארע במהלך אותו דין ודברים בין נהג התובעת לנתבע 1, ביחס לנסיבות התנגשות האוטובוס ברכב התובעת והסיבה להתנגשות.

5.לגרסת נהג התובעת, הוא רצה לעבור לנתיב הימני ו"היה חצי בנתיב הימני". לדבריו, האוטובוס הגיע בנתיב הימני במהירות ונגע "טיפה" בכנף רכב התובעת. נהג התובעת העמיד את רכבו בתחנת האוטובוס, מרחק 6-7 מטרים מהאוטובוס והלך לעבר נהג האוטובוס. לדבריו, הלך לנהג האוטובוס "כיוון שכמעט הרג אותי ואת ילדיי. וגם שפשף לי את הכנף". (פרוט' עמ' 4 ש' 4-6). לדברי נהג התובעת, הוא קילל את נהג האוטובוס ונהג האוטובוס קילל אותו ואת בנו. לגרסתו, הניח את ידיו על חלון האוטובוס כשהוא מחזיק בידו סיגריה בוערת, בין הצדדים היה דין ודברים במהלכם נתבע 1 סגר את החלון והסיגריה נפלה לתוך האוטובוס. לאחר זאת, לגרסתו, לפתע נתבע 1 לחץ על דוושת הגז, נסע 6-7 מטרים והתנגש במתכוון ברכב התובעת מאחור.

6.לגרסת נתבע 1, הוא נסע ברחוב בן גוריון בנתיב הימני, הוא ראה מצד שמאל את רכב התובעת "חותך" את האוטובוס, הוא צפר ובלם. לגרסתו, נהג התובעת עצר את רכבו כמטר-מטר וחצי לפני האוטובוס, באופן שהאוטובוס לא יכל להמשיך בנסיעה. נהג התובעת ירד מרכבו, בא לחלון נהג האוטובוס, החל לקלל, לצעוק, אמר: "למה אתה לא נותן לי להיכנס", לקח סיגריה שהייתה בידו וזרק אותה דרך החלון על נתבע 1. לדברי נתבע 1, הסיגריה פגעה בידו הימנית ומתוך לחץ, השתחררה רגלו מהברקס, ירדה על דוושת הגז וכך פגע עם חזית האוטובוס בחלקו האחורי של רכב התובעת. (פרוט' עמ' 7 ש' 27-29).

7.כמפורט להלן, לאור סתירות מהותיות בעדויות נהג התובעת ובנו וכן סתירות בין עדויותיהם בבית המשפט לעומת הגרסאות שמסרו בהודעותיהם במשטרה, עדויות נהג התובעת ובנו נמצאו לא מהימנות.

8.לגרסת נהג התובעת בעדותו, הסיגריה נפלה לתוך האוטובוס משום שנתבע 1 סגר את החלון שעה שידי נהג התובעת על החלון. בהודעתו במשטרה אמר: "קיללתי אותו והוא קילל אותי חזרה ושמתי ידיים על החלון שלו והסיגריה נפלה פנימה ולא זרקתי עליו". (ש' 3-4). במהלך חקירתו הנגדית העלה לפתע נהג התובעת גרסה שונה לחלוטין, לפיה, נתבע 1 כיבה את הסיגריה במתכוון על ידו. ר' פרוט' עמ' 5 ש' 3-6:

"ש.אם אתה אומר לנו היום שכביכול אין קשר בין זריקת הסיגריה לבין התאונה, למה במשטרה כתוב באותה שורה 4 לעדותך, הסיגריה נפלה פנימה ולא זרקתי עליו, למה אתה מקשר בין המקרים?

ת.הוא לקח את הסיגריה וכיבה אותה על היד שלו, גם האישה ראתה את זה".

נתבע 1 שלל טענה זו. מעבר לקושי בטענה, לפיה, אדם יכבה במכוון סיגריה על גופו, הטענה עלתה לראשונה בחקירה הנגדית ואין לה כל אזכור, לא בחקירה במשטרה ולא בחקירה הראשית. בעדותו, נהג התובעת גם אמר כי מהרגע שהסיגריה נפלה על נתבע 1 עד רגע ההתנגשות של האוטובוס ברכבו, עברו כ- 2 דקות, שבמהלכן הצדדים הוסיפו לדבר. (פרוט' עמ' 4 ש' 24-26). נשאלת השאלה כיצד יכלו להמשיך לדבר אם נתבע 1 סגר את חלון האוטובוס.

גם בטענה, לפיה, נהג התובעת חסם את האוטובוס ברכבו, נמצאה סתירה בדברי נהג התובעת. בעוד שבהודעתו במשטרה אמר שחסם את האוטובוס (ש' 2 להודעה), בעדותו טען כי לא חסם את האוטובוס אלא העמיד את רכבו 5-6 מטר לפני האוטובוס. (פרוט' עמ' 3 ש' 11-12).

9.מטעם התובעת העיד גם יניב אהרון, בנו של נהג התובעת (להלן: "הבן"), שנסע עמו ברכב. לדבריו בעדותו, האוטובוס נסע בנתיב הימני ורכב התובעת בנתיב השמאלי, נהג התובעת אותת לפניה ימינה, נתבע 1 האיץ, נהג התובעת האיץ גם הוא, נכנס לנתיב הימני והאוטובוס "טיפה חיכך" את רכב התובעת.

10.ביחס לסיגריה מסר הבן גרסה שונה. בעוד שלדברי אביו, נהג התובעת, הסיגריה נפלה עקב סגירת חלון האוטובוס על ידי נתבע 1, הבן העיד כי ראה שקודם הסיגריה נפלה לתוך האוטובוס ורק לאחר מכן נתבע 1 סגר את החלון. (פרוט' עמ' 5 ש' 25-26). לאחר שעומת עם גרסת האב כאמור לעיל, שינה הבן גרסתו ואמר "תוך כדי ש[נתבע 1] סגר את החלון, הסיגריה עפה לאבי מהיד". (פרוט' עמ' 6 ש' 12-14). בהודעתו במשטרה מסר גרסה שונה לגמרי. שם אמר: "אבא שלי עלה לאוטובוס והוא היה עם סיגריה ביד ואז אבא שלי עשה תנועה של זלזול בנהג ואז הסיגריה של אבא שלי נפלה ליד הרגליים של הנהג ואז הנהג סגר את החלון והנהג נתן גז ופגע בכוונה באוטו שלנו..." (ש' 7-9). לפי גרסה זו, האב כלל לא עמד בחוץ ליד חלון הנהג אלא היה בתוך האוטובוס ליד הנהג ובגלל "תנועת זלזול" של נהג התובעת כלפי נתבע 1, הסיגריה נפלה מידו ליד רגלי נתבע 1. בעדותו בבית המשפט שינה הבן מגרסתו במשטרה ואמר שאביו כלל לא עלה על האוטובוס. (פרוט' עמ' 6 ש' 19-20). לא ניתן, אפוא, לסמוך על עדות הבן ואני דוחה אותה כלא מהימנה.

11.לעומת גרסאות נהג התובעת ובנו, גרסת נתבע 1 הייתה עקבית. גם בהודעתו במשטרה טען כי נהג התובעת זרק עליו את הסיגריה וזו פגעה בו בצד ימין. (ש' 5-6). החוקר ציין בהודעה כי הסימן באמה ימין של נתבע 1 נראה כמו כוויה. (ש' 6-7). גם בהודעתו לנתבעת 2 (נספח לכתב ההגנה), גרסתו דומה.

12.במענה לשאלה שהוצגה לנהג התובעת בחקירה הנגדית אם הוא זרק את הסיגריה לתוך האוטובוס, נהג התובעת השיב: "בסיטואציה שהייתה איבדתי עשתונות". (פרוט' עמ' 4 ש' 12-15). בתשובה זו, כמו גם בהתנהלות התוקפנית של נהג התובעת, כפי שהוא עצמו הודה בה, יש חיזוק לטענת נתבע 1 כי נהג התובעת התנהג באלימות. נתבע 1 העיד כי לאחר התאונה, נהג התובעת ובנו ניסו לפתוח את דלת האוטובוס כדי לעלות לאוטובוס, הוא חשש מהם, הזמין משטרה ורק אחרי שהגיעו השוטרים פתח את הדלתות ושחרר את נוסעי האוטובוס. בנו של נהג התובעת הודה כי לאחר התאונה, אביו דפק על חלונות האוטובוס כדי שנתבע 1 יפתח את הדלת. (פרוט' עמ' 7 ש' 29-31. הודעת יניב אהרון במשטרה, מוצג נ/1, ש' 27-28).

13.אשר על האמור, ראיתי להעדיף את גרסת נתבע 1 על פני גרסת נהג התובעת ולקבוע כי נהג התובעת השליך את הסיגריה הבוערת על נתבע 1 וזו פגעה באמה ימין של נתבע 1. בשל הכוויה הפתאומית ובהלתו, נתבע 1 איבד שליטה, שחרר רגלו מדוושת הבלם, לחץ על דוושת הגז והתנגש ברכב התובעת שהיה במרחק מטר-מטר וחצי מהאוטובוס. התאונה ארעה, אפוא, עקב השלכת הסיגריה הבוערת על נתבע 1 ופגיעת הסיגריה הבוערת בגופו. לפיכך, התנהגותו של נהג התובעת, בין אם הייתה זו מכוונת ובין אם הייתה רשלנית, היא הסיבה המכרעת לנזק. (סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). נתבע 1 לא התרשל גם מהטעם שהוא לא היה צריך לחזות מראש שנהג התובעת ישליך עליו סיגריה בוערת. האחריות לתאונה רובצת, אפוא, על נהג התובעת.

14.יצוין בשולי פסק הדין כי ב"כ התובעת ביקשה להסתמך על דו"ח הפעולה מתאריך 01.03.13 (מוצג נ/1), בו נכתב כי נוסעת העונה לשם בת שבע טענה בפני השוטר כי נתבע 1 "נכנס ברכב התובעת בכוונה". לא ניתן לקבוע ממצאים על יסוד מסמך זה משום שהן השוטר שערך את המסמך והן העדה הנזכרת בו, לא הובאו על ידי התובעת למתן עדות בבית המשפט והם ממילא לא עמדו לחקירתו הנגדית של ב"כ הנתבעים. ב"כ התובעת גם הפנתה בסיכומיה להליך שמספרו 2336/95 ללא פרטים נוספים. עיון בע"פ 2336/95 אמנה שוויקי נ' מדינת ישראל, 26.11.95, מעלה כי הוא אינו רלבנטי להליך זה.

15.אשר על האמור, התביעה נדחית.